פסק-דין בתיק תא"מ 44581-10-11

בפני תביעת שיבוב שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה שארעה ביום 5/5/11.

מדובר בתיק מוזר למדי, בו גרסאותיהם של שני הנהגים, נהג התובעת ונהג הנתבעת - ששניהם העידו בבטחון רב, ושניהם נראו לבית המשפט אנשים נורמטיביים המשוכנעים בנכונות גירסתם - נחלקו מן הקצה אל הקצה בדבר מקום התאונה, אופן קרות התאונה ואופי הנזקים שנגרמו לרכב התובעת.

נהגת התובעת העידה, כי התאונה הייתה ברח' רמב"ן בירושלים שהוא רחוב צר, בעל שני נתיבים, כאשר המכוניות נסעו לאט. לדבריה, נסעה בנתיב השמאלי, כיוון שבסוף הרחוב יש פניה שמאלה, שם רצתה לפנות לכיוון ביתה. לפי עדותה נסעה לאט וברגע מסוים הרגישה דפיקה בצד הימני של הדלת ימנית אחורית של הרכב, נעצרה הסתכלה אחורה ואז שמה לב שהיה רכב גדול, רכב גדול נהוג על-ידי הנהג ומאחוריו הציץ ראש של ילד, בצד הימני הייתה מכונית שחנתה 3/4 על הכביש, ולפי סברתה התזוזה של הרכב הייתה בשל הרכב שחנה על הכביש והפריע לתנועה. הנהגת לטענתה, המשיכה בנסיעה, כי בלתי אפשרי היה לעצור במקום, שכן צריך היה לתת לתנועה לזרום, או אז מכונית הנתבעת חזרה לעבר מכוניתה לכיוון הכנף הימנית הקדמית ופגעה בפגוש של מכוניתה והפגוש נפל. לאחר התאונה טענה נהגת התובעת, כי נהג הנתבעת האשים אותה בצעקות, כי פגעה ברכבו מאחור.

דיווח דומה דיווחה נהגת התובעת בהודעתה לחברת הביטוח, כאשר היא דווחה על תאונה דו-שלבית במסגרתה רכב הנתבעים פגע במוקד האחורי ולאחר מכן שפשף את הכנף הקדמית ופירק את הפגוש הקדמי מצד ימין.

נהגת התובעת העידה, כי במוסך, נאמר לה שהשמאי לא מאשר החלפת הפגוש, אלא שיסדרו את הפגוש ויעשו צביעה של הכנף וזה מה שארע.

כאן המקום לציין שהנזק הנתבע בתביעת השיבוב של חברת הביטוח, הוא הנזק בגין החלק הימני האחורי ברכב התובעת ובדו"ח השמאי לא מוזכר ולא מאושר נזק בגין פגיעה כלשהי במוקד קדמי ימני או בפגוש. אין גם כל מסמך מהמוסך לפיו הפגוש הוחזר למקומו, או כי נצבע מוקד ימני. מהתמונות הרכב שהוצגו וצולמו על-ידי השמאי, קשה להבחין האם יש פגיעת מעיכה בפגוש אם לאו, מכל מקום, כאמור, השמאי לא התייחס כלל לפגיעה בפגוש או במוקד ימני קדמי.

בחקירתה הנגדית, הכחישה נהגת התובעת מכל וכל, כי התאונה ארעה בשלב בו שני המסלולים משתלבים למסלול אחד, וטענה כי התאונה ארעה שעה שהכביש הפך לכביש מאוד צר בין היתר עקב חניית הרכב כפי שתואר לעיל.

נהג הנתבעת העיד, כי אינו יודע באיזה רחוב נסע ואינו בטוח כי מדובר ברח' רמב"ן, אבל מדובר בדרך המוכרת לו היטב, בכביש בו ישנם שני מסלולים המשתלבים למסלול אחד מהאמצע. לדבריו, התאונה ארעה שעה שנתיב הנסיעה היה בעל מסלול האחד, כאשר הוא נסע לפני רכבה של נהגת התובעת ונהגת התובעת שנסעה אחריו פשוט פגעה בו בחלק האחורי של הרכב בנסותה להשתלב בכביש והיא עצמה נפגעה בחלק הקדמי ימני של הרכב, בכך שבפגוש הימני של רכב התובעת הייתה מכה כלשהי, כיווץ. לדבריו, רכב התובעת לא נפגע בשום מקום אחר רק בפגוש הקדמי.  נהג הנתבעת דיווח לחברת הביטוח כי " נהגת ניסתה להיכנס למסלול אחרי, ופגעה בי בחלק אחורי צידי בצד שמאל של הרכב".

דיון והכרעה

הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות המקרה נושא התביעה ואת אופן התרחשות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו, ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי. 

במקרה דנן, כפי שפתחתי וכתבתי המדובר בשני נהגים נורמטיביים כאשר כל אחד מהם העיד תוך בטחון מלא וחד משמעי בגירסתו. לא יכולתי להבחין באותות של אי אמירת אמת אצל מי מהנהגים ואין בידי להכריע מי מהנהגים מתאר את התאונה כהוויתה.

לכך יש עוד להוסיף, כי טענות נהגת התובעת בנוגע לנזק שנגרם לרכבה במוקד הקדמי ימני אינן מאוששות בדו"ח השמאי. על פניו, השמאי חייב היה לציין ולתעד את הנזק הנטען על ידי נהגת התובעת במוקד ימני קדמי ובכלל זה את עקירת הפגוש ממקומו, גם אם לא אישר את תיקון הנזק - שכן טענת נהגת התובעת הייתה שמדובר בנזק שנגרם בתאונה, כך לפי הודעתה בזמן אמת לחברת הביטוח. הלכה למעשה, השמאי כלל לא התייחס לטענות המבוטחת, כי היה נזק במוקד ימני קדמי ואין כל ראיה לצביעה או לכך שהפגוש הוחזר למקומו, דבר שדרש לבטח איזה שהן עבודות ולו של החלפת החלקים המחברים את הפגוש למקומו.

במהלך עדות עדת התובעת, הסתבר למעשה, כי התגלעה מחלוקת בין התובעת ובין העדה מטעמה בנוגע לנזק שנגרם בתאונה, בעוד עדת התובעת טוענת לנזק גם במוקד ימני, התובעת עצמה התעלמה לחלוטין מהנזק במוקד הימני, הווה אומר התובעת עצמה אינה מקבלת עד תום את גירסת העדה מטעמה.  יתירה מזו, לא ניתן כל הסבר על ידי התובעת, מדובר לא הוכר נזק במוקד הימני, האם בכלל היה נזק כזה, וככל שהיה מדוע לא תועד. הנה כי כן, שעה שהתובעת עצמה לא מקבלת את גרסת העדה מטעמה עד תום, הכיצד אמור בית המשפט לקבוע ממצאים על פי עדה זו ולקבל את התביעה?  הדבר מקבל משנה תוקף, שעה שגם עדת התובעת וגם עד הנתבעת טוען לנזק במוקד קדמי ימני אצל רכב התובעת, ואלו התובעת מתנערת מקיומו של נזק כזה. 

יוער עוד, כי אף שקיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע למקום בו ארעה התאונה ולמתווה הדרך, אף אחד מן הצדדים לא טרח להביא ולהציג ראיות שעשויות היו לחזק את גירסתו, כך שניתן יהא, לדוגמא, לחקור ולהתרשם אם מדובר במסלול נסיעה אחד או בשני מסלולים.  בהתחשב בכך שנטל ההוכחה רובץ על התובעת, הרי שהחסר בראיות רובץ לפתחה.

משכך אני קובעת, כי התביעה לא הוכחה ומורה על דחייתה. בנסיבות העניין, שעה שקבעתי כי גרסאות הנהגים מעויינות, אינני עושה צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו ובהוצאות העדים מטעמו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום,  י"ח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: